כללי

סיפור נסיעה לחו"ל עם ילדים

סיפור נסיעה לחו"ל עם ילדים

האוהל שלנו הוקם בערב, התכנס שוב בגשם. נתקעתי במעיל הגשם שלי בבית העצים בפארק. היו כאן קבוצות מהמחנות. התלמידים התרוצצו בשמחה, לקחו קאנו עם המדריכים שלהם, או נהנו בחבלים המטפסים שנבנו בין עצים כמו קורים עכביש. כמה מהם הגיעו אלי ופטפטו איתי. בינתיים שלנו הצליחו לסיים.

מכיוון שלא היו פקידים, עזבנו את הקייטנה במקום שלא עשינו את נהלי הכניסה על ידי ביצוע נהלי הכניסה והיציאה בו זמנית. דחינו את ארוחת הבוקר להפסקה מאוחרת יותר. כנראה שהתרגלנו לגשם כמו שהם עשו. אם זה לא היה לארוחת הבוקר שלי, אולי הם ישכחו להפסיק. אבא אמר שעלינו לעבור את אולם היום.

כשעברנו בכפר שמענו צליל כמו מטוס. אבי, שלף אותי מהקרוואן שלי בגלל שהגשם התבהר, לקח אותי לצליל. כאן הם קשרו את שתי רגליו של פר שלובות בכיוונים מנוגדים ופשטו את ציפורניו. אבי אמר לי שהוא לא פגע בשור שלו כמו שהוא לא כאב כשחתכתי את הציפורן. השור קצת נבהל מאיתנו, והתנועע מספיק כדי לנער את מלחצני הברזל סביבו ואפילו את חיבורי הבטון בשטח. הוא המשיך לקרוא לי mööö בצליל הגבוה ביותר ששמעתי מעודי. אז נבהלתי וחיבקתי את אבי. משכנו מעט לאחור והתחלנו להתבונן. המכונה הענקית שהחזיקו על ציפורניו השמיעה הרבה רעש וענן אבק עצום. בינתיים, mööö mööö הוא השמיע קול עמום.

לאחר שקיבלנו אישור להסתכל סביב האורוות הפתוחות, התחלנו לבקר בחווה. באחד הבניינים כאן פגשתי לראשונה צבע ורוד מאוד מצחיק, אוזניים גדולות וזנב מעוקל. האם אי פעם יש לך חיה בצבע ורוד?

ראיתי תמונות בכרטיסי המידע שלי, אך מעולם לא ראיתי אותן בחיים. והקול שלו היה מהנה יותר ממה ששמעתי במחשב. לאחר שיצאנו מכאן המשכנו לרכוב על אופניים, גשם ושור עם פי.

היינו צריכים להישאר במלון לייבוש. התמקמנו במלוננו ונרדמנו.
"Ipet Cina"

עץ מישור טיבטי.
20 ביולי 2011